בוקר ה-4/3/09, היום יום ההולדת שלך ואני יושבת בבית הקברות ובוכה. עדיין ממאנת להאמין,  לא נתפסת הזוועה ,איך איך זה קרה לך? לנו? לילדים?

שייקו, אני צורחת אליך מעת לעת . אני כ"כ מתגעגעת, רוצה לנער את עצמי,וחושבת לא פעם האם אתה שומע אותי? האם אתה רואה אותי? אותנו? הלוואי שכן...

קשה לחשוב עליך במושגים של עבר, במובנים של לא קיים.

 נעלמת לנו באופן כה פתאומי בלי יכולת להיפרד ממך פיזית. אבל הדמות שלך, מי שאתה, ומה שנתת לסביבתך ובעיקר לי ולכל אחד מילדינו יישארו איתנו לעד. הילדים שחינכת בסבלנות, בקור רוח, באהבה  כל כך גדולה. תמיד ידעת להקדיש לכל אחד מהם את הזמן הפרטי שלו. האמנת בחינוך לעצמאות, לאינדיבידואליות ולחופש בחירה מגיל רך. הטמעת בהם יכולות שהם יישאו איתם כל חייהם, וכמו שאמרת לא פעם, השקעת בתשתית. תשתית  שאני כל כך גאה בה, ויחד עם זאת מרגישה פספוס אדיר על כך  שכל זה נגדע בשלב כה מוקדם כשהילדים כל כך קטנים  ושאתה לא תזכה לראות את פירות ההשקעה שלך.

שייקו, אני משתדלת להמשיך בחיים כמו שאני יודעת שהיית רוצה. אני משתדלת ליישם את הדרך שלך. אני נותנת לילדים בית של שמחה וחיים לצד בכי ודמעות. הילדים רואים אותי שמחה ובוכה כי זה מה שיש לנו עכשיו ולתמיד. פתאום השמחות שלנו הפכו לרגעים העצובים והחסרים ביותר.

נוצר אצלי חלל ענק שאף אחד לא יכול למלא. תמיד ידעתי שהבחירה שלי בך הייתה מדהימה, אתה בדיוק כמו שכתבתי על המצבה: "אתה המים , האש, האויר, האדמה שלנו" .

אני עומדת פה היום משום שביקשו ממני לשאת דברים בשם המשפחות השכולות.

התלבטתי רבות בטרם נעניתי בחיוב. ומי שגרם לי להסכים לעמוד כאן הערב, הוא רועי, בני בן ה9, שמיד כששמע על הנושא חתך ואמר: "כן אמא תעשי את זה תעשי את זה", וראיתי את הניצוץ הזה בעיניים  שלו שהוא רוצה שאני אדבר על אבא.

ואנחנו כל הזמן מדברים על אבא והילדים מבקשים את אבא. הגעגועים אליו הולכים וגוברים  והמחשבות כמעט והורגות. ככל ששגרת החיים ממשיכה כך הזוועה הולכת וגדלה ומקבלת מימדים קשים מנשוא. אבל כניראה החיים חזקים מאיתנו או שאולי אנחנו חזקים מהחיים. זה די מדהים  אותי איך החיים האלה ממשיכים ולעתים זה אפילו מקומם שלכאורה דברים ממשיכים כסידרם שהרי בפנים  הכל נהרס, עד כדי כך  שאני שואלת מה הטעם לחיים האלה?!  אבל החיים ממשיכים וזו עובדה, במיוחד שיש לך ילדים קטנים שנותנים לך הרבה כח, אולי באוטומט להמשיך הלאה.

ויש את המשפחה והחברים המדהימים שעוזרים להמשיך. אין לי את המילים לתאר את העוצמה של כל האנשים שנוטלים חלק ביום יום שלי מאז האסון. אין כמוכם , המסירות , הדאגה , האהבה שאתם מרעיפים עלינו  - לא הייתי יכולה לעבור את זה בלעדיכם!!!

דבר נוסף שאני יודעת היום והייתי רוצה להעביר אליכם בעקבות האסון שלי - תשתדלו לחיות את חייכם כאן ועכשיו. תהנו מהדברים הקטנים והגדולים. תשמרו על החברים הקרובים שלכם ועל המשפחה. אל תתנו לדברים חסרי ערך לעצבן, אל תריבו על שטויות, אם יש משהו שאתם רוצים – פשוט תעשו אותו. כי היום אני יודעת שהחיים לא מובנים מאליהם. אם תצליחו לקחת משהו מזה, אני אדע שזו תרומתו האחרונה של שי. שי השפיע על אחרים ותרם רבות בחייו. אני בטוחה שהיה שמח לתרום גם במותו.

שייקו – אם אתה שומע אותי – אני מתגעגעת בטירוף, אוהבת בטירוף וכואבת בטירוף.